תיכנסו ל"ראש" של ההולך על החבל: מביט קדימה, מודע לגובה, מרגיש אתאי היציבות של החבל מתחת לרגליו היחפות, מרים ידיים,  רגל אחת קדימה, ותוך כדי תנועה איטית מודע ושומר על שיווי המשקל. אין עולם, אין כלום מסביב – רק המבט קדימה, שיווי המשקל  ותחושת מגע עם החבל. כמה אילוצים האתגר הזה מכתיב! איפה החופש כאן? ובכול זאת זה החופש האמיתי עבורו.

הרוקדים האיטלקיים נראים הרבה פחות בלחץ – הם לא יפלו אם יטעו, ובכול זאת, בכדי ליהנות באמת מהריקוד, בכדי להוביל את בת הזוג או בכדי השתלב נכון עם בן הזוג יש גם צעדים, יש מקצב, יש מבנה מסוים שאם סוטים ממנו יותר מידי – הלך החופש והלכה ההנאה.

בסיפור יציאת מצרים – עם ישראל מקבל חרות וחופש אבל אינו בשל לזה, מתלונן על החופש – מעדיף את "סיר הבשר" ואת העבדות המוכרת. בעבר היה לי קל לזלזל בזה, עד שהבנתי שגם אני מעדיף לפעמים את העבדות הפרטית שלי – המוכרת, הנעימה, את הזכות להתלונן על העולם.

אפשר להיות בכלא פיזי – מאחורי סורגים, ולהיות חופשי, ואפשר להיות במרחב הפתוח, בים בטבע – ולהישאר כלוא במחשבות ובאמונות מגבילות.

הבלוג שלי עוסק בחשיבה יצירתית שהחופש המנטלי לחשוב ולהמציא הוא מרכיב מרכזי בה.

איך נראה החופש שלך?